עזבון המנוח מנטין עמית עמוס ואח' נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ואח' - פסקדין

החלטה

1 בפני בקשה לצירוף תצהירו של מר חסן פרייג' חמדאללה, ששימש בין השנים 2009-1996 כסגן ראש רשות האימונים ברשות הפלסטינית.

הבקשה הוגשה על ידי המועצה הפלשתינית והרשות הפלסטינית (להלן: "נתבעות מס' 7 ו-8" ו/או "המבקשות") כנגד עזבון המנוח מנטין עמית עמוס ז"ל ואח' (להלן: "המשיבים").

העובדות הצריכות לעניין

2. התובענה הוגשה על ידי המשיבים בתביעה לפצותם בגין נזקיהם בשל רצח מנטין עמית עמוס ("להלן: "המנוח") במהלך פיגוע חבלני שהתרחש ביום 26/6/03 בבאקה אל גרבייה על ידי מחבל פלשתיני, ואשר תוכנן מראש ומטרתו הייתה לרצוח את המנוח, שעבד במועדים הרלבנטיים כטכנאי בזק, ושהה במקום ביצוע הפיגוע במסגרת עבודתו.

טענות הצדדים

3. המבקשות מפנות בבקשתן אל תצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמן על ידי מר נעמאן נעים פאנון, שהינו היועץ המשפטי של מנגנון הבטחון הפלסטיני. לדבריהן, מחקירתו של מר פאנון עלה, כי נושאי תצהירו ועדותו אינם מוכרים לו מידיעה אישית, ובחלקם מהווים למעשה עדות שמועה, ומשכך מבוקש להגיש תצהיר של עד אחר המודע לעובדות מידיעתו האישית.

עוד מבהירים המבקשים, כי נושאי תצהירו ועדותו של העד שמבוקש להשמיעו, זהים לנושאי תצהירו ועדותו של מר פאנון, וההבדל היחיד הוא בעובדה שנושאי התצהיר והעדות ידועים לו מידיעה אישית.

המבקשות מודעות לקושי הכרוך בקבלת בקשתן, ולשאלה הנשאלת מאליה: מדוע לא הובא מלכתחילה העד המוסמך והבקיא בנושאי העדות, ותשובתם התמוהה לכך הינה, כי "בעת עריכת התצהיר-היות חלק מהעובדות המופיעות בו בגדר עדות שמיעה לא הייתה ידועה ו/או ברורה למבקשות". המבקשות אף מפנות לקושי האובייקטיבי הטכני ביצירת קשר בין בא כוחן לבין עדים פוטנציאליים, דבר אשר "גרם לכך שלא ניתן היה לעמוד כנדרש על טיבן של ההצהרות שנכללו בתצהיר, ובשל כך הוגש כפי שהוגש". (סע' 3 לבקשה).

המשיבים- התובעים מתנגדים למבוקש מכל וכל. לדבריהם, מדובר "בבקשת סרק מחוסרת תום לב ממדרגה ראשונה, הגובלת בעזות מצח, מופרכת ומחוסרת בסיס ומהווה נסיון לשימוש לרעה בהליכי משפט" (סע' 1 לתגובה).

התובעים מפנים לעובדה שלבקשה לא צורף תצהיר לאימות הטענות הכלולות בה, וכבר מטעם זה יש לדחותה.

עוד טוענים המשיבים, כי על המבקשות היה לפרט בתצהיר את הסיבה שבגינה לא הוגש התצהיר שמבוקש לצרפו, מלכתחילה ביחד עם כל תצהירי המבקשות, והם תוהים "הכיצד נודע למבקשות רק לאחר חקירתו הנגדית של המצהיר פאנון מטעמן, כי העובדות אשר פורטו על ידו בתצהיר אינן בידיעתו האישית?!" (סע' 4 לתגובה).

המשיבים מכחישים בתוקף קיומו של "קושי טכני" כלשהו המונע לכאורה יצירת קשר בין ב"כ המבקשות לבין עדיהן הפוטנציאליים, מה עוד שטענה זו הועלתה על דרך הסתם ולא אומתה בתצהיר.

המשיבים ממשיכים וטוענים כי מעדותו של מר פאנון עלה, כי עורך הדין שהחתימו על תצהירו שאל אותו שאלות על המחבל הרוצח בטרם החתמתו, ועובר לחתימתו של מר פאנון על התצהיר ידע אותו עורך דין בדיוק את מקור ידיעותיו של מר פאנון, אותן ידיעות שפורטו בתצהירו, ומשכך, בקשת המבקשות להוספת תצהיר אינה אלא "נסיון נואש של המבקשות למקצה שיפורים שדינה להידחות, שעה שלאחר חקירתו של המצהיר פאנון עלה כי אין בעדותו של עד זה כדי להועיל למבקשת" (סע' 17 לתגובה).

המשיבים מוסיפים וטוענים, כי בהיעדר תצהיר, סביר להניח כי זהותו של העד חמדאללה, שאת תצהירו מבוקש להוסיף, הייתה ידועה היטב למבקשות, ולמעשה לא הייתה כל סיבה אמיתית שלא להגיש את תצהירו במועד ביחד עם התצהירים האחרים שהוגשו מטעם המבקשות, ואם אכן זהות זו לא הייתה ידועה למבקשות, הרי שמדובר ברשלנות שבאה לידי ביטוי בהימנעות מאיתור העדים הרלבנטיים.

עוד תוהים המבקשים, הכיצד הוגשה בקשה זו כשלושה חודשים לאחר הדיון שהתקיים ביום 12/10/09, ולדבריהם, העובדה שהמבקשות נזקקו ל-3 חודשים לצורך הגשת הבקשה, מצביעה אף היא על חוסר תום ליבן.

לגופם של דברים טוענים המשיבים, כי אין בהגשת התצהיר כדי לסייע למבקשות, שכן הרישומים והספרים עליהם מסתמך העד לא צורפו לתצהיר וממילא לא הובאה אסמכתא כלשהי המאשרת כדין ועל פי פקודת הראיות, כי מדובר בסוד בטחוני שאין לגלותו, מה עוד שמהתצהיר עולה, כי הרישומים באותם מסמכים לא נערכו על ידי העד, כי אם על ידי פקידים עלומים.

לחילופין מבקשים המשיבים, כי אם בית המשפט ייעתר למבוקש, יואיל להורות על העברתם של כל הספרים והרישומים, עליהם מתבסס לכאורה המצהיר, לידיהם, קרי: המשיבים מבקשים לקבל לידיהם את כל רישומי המתאמנים ברשות הפלשתינית משנת 1995 ואילך.

4. זה המקום לציין, כי המשיבים האחרים לא הגיבו לבקשה, למעט המשיב מס' 2 אשר הותיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט.

5. בתשובה לתגובה טענו המבקשות, כי לא סברו שיש לצרף תצהיר לבקשה, היות והתצהיר שמבוקש לצרפו זהה כמעט לחלוטין לתצהיר הקיים ממילא בפני בית המשפט.